מודעות עצמית:על אושר, שמחה, סיפוק והנאה 

"מה בעצם המטרה שלך בחיים?", "מה אתה באמת רוצה?"
התשובות הנפוצות לשאלות אלו הן: "אני רוצה להיות מאושר", "המטרה שלי היא ליהנות כמה שיותר", "אני רוצה להרגיש טוב"

מה היא ההרגשה הטובה הזו שאנחנו כל כך רוצים, ומה מייצר אותה? הטעות הנפוצה היא האמונה שאם נחווה הרבה הנאה, שמחה וסיפוק, נהיה מאושרים.

הבנת הטעות מצריכה הבנת האיכויות השונות של "להרגיש טוב":
הנאה (Pleasure): תחושה שמשהו נעים לי, מענג: אוכל טעים, מסאג', לשבת מול הים, סקס.
שמחה (Joy): בדרך כלל תגובה שלי למשהו טוב שקרה: נתנו לי מחמאה. זכיתי בפרס כספי, קיבלתי בשורה טובה.
סיפוק (Satisfaction): הרגשה הקשורה בתחושת ערך עצמי. מעין טפיחה פנימית על השכם. עשיתי משהו שהצליח, מאמץ שלי נשא פרי. טעמו של הישג. עזרתי למישהו. התגברות על אתגר מייצרת סיפוק. נתינה מייצרת סיפוק.

אז איך ייתכן שגם כאשר קורים לי דברים משמחים, אני חווה חוויות מענגות, ואני שואב סיפוק מתחומים שונים בחיי, עדיין איני מאושר?

אושר אמיתי הוא מצב שיש בו את האיכויות של שלושת הנ"ל, אבל הוא אינו סכום שלהן. באושר אמנם יש הנאה מהרגע. יש שמחה פנימית. יש תחושת ערך עצמית.
אולם האושר אינו תוצאה של אירוע חיצוני שאפשר את הנ"ל. בבסיס האושר ישנו מרכיב פסיכולוגי של כניעה, של קבלה ושל השלמה. עמדה פנימית שאומרת: "אני לא צריך כלום. אני לא רוצה כלום. אני מקבל את המציאות כפי שהיא"

שאלה: אם אני אקבל את המציאות כפי שהיא, אז איך החיים שלי ישתפרו, ישתנו ויתפתחו?

מי שטועם את התחושה הזו (תחושת האושר המבוססת על השלמה), ולו באופן רגעי וזמני, מגלה אמת מעניינת: שבניגוד לאמונה המקובלת (שנשמעת מאוד הגיונית) שתחושת-חוסר ואי שביעות רצון, היא המניע והדחף לשינוי, דווקא ההשלמה, הכניעה וקבלה מוחלטת של המציאות, הן מקור בלתי נדלה של אנרגיה שמאפשרת לך להניע שינויים ממקום של בחירה ולא של מאבק.

האושר אינו תוצר של סיפוק, הנאה ושמחה. האושר הוא עמדה פנימית שמאפשרת את שלושת הנ"ל